מאזן בעונה שעברה: 25-47. מקום רביעי במערב.

מאמן – טיירון לו. עונה שנייה בקבוצה יחד עם עוד קצת פחות מ-3 עונות בקליבלנד.

בעלים – סטיב באלמר, הבעלים היחידי שמצולם תו"כ משחק יותר מהשחקנים ובצדק!

אולם – סטייפלס סנטר (יחד עם הלייקרס) עד שהאולם החדש יהיה מוכן.

חמישייה משוערת – רג'י ג'קסון, אריק בלדסו (קוואי לנארד), פול ג'ורג', מרקוס מוריס, איביצה זובאץ'.

מחליפים בולטים – לוק קנארד, טרנס מאן, ג'סטיס ווינסלואו, הארי ג'יילס, ברנדון בוסטון, סרג' איבקה.

עונה שעברה:

הכל היה מוכן לסוף הצפוי מראש, כמו עוד סרט המשך אמריקאי, שלא משנה מה העלילה הסוף ידוע מראש. העונה מתחילה עם המון תקווה, הכוכבים משחקים נהדר, התפאורה מושלמת אבל תמיד, הקליפרס מפסידים שוב בסיבוב השני ואז משום מקום הוא צץ… הפקיד פשט לרגע את החליפה, עבר לטייץ אדום כחול, זינק לפרקט וטרף את הקלפים.

אבל רגע, נחזור טיפה אחורה או בעצם יותר מקצת. הקליפרס היו הבדיחה של העיר לוס אנג'לס בפרט ובכלל של כל הליגה. לא נלאה אתכם, קבוצת פח. מיניסוטה, ניקס עד לפני שנתיים, דטרויט… בקיצור כזה, רק יותר גרוע ולמשך יותר זמן וגם בלי עבר, עתיד או חלום. ב-2009 נראה שזה השתנה. הם בחרו את בלייק גריפין, זה שחקן ששיחק בליגה והיה חבר קבוע באולסטאר. כל דבר שהיה מגיע אליו גם אם הוא על קשת השלוש היה מגיע באחוזים גבוהים לטבעת רק לא בזריקה אלא, בהטבעה! נציין, שיש לו כפיל שדומה לו ומשחק היום בנטס אבל, בסגנון שונה לחלוטין. בקיצור, הקבוצה התגלגלה מספר שנים עד שהתגבשה לקבוצה מנצחת וגם גנבה את ההצגה מהלייקרס. הגניבה הייתה גם ברמת יכולת הקבוצה וגם בתפקיד הקבוצה המלהיבה של העיר מבחינת סגנון. בשיא זה היה גריפין, כריס פול ודיאנדרה ג'ורדן שיצרו את קבוצת הלוב-סיטי ונראו כמועמדים לגיטימיים ללכת עד הסוף.

ב-2014 כמעט כל זה חרב שהליגה החליטה להרחיק את הבעלים של הקבוצה, דונלד סטרלינג לכל חייו. מה שאמור היה להפוך לסיוט הפך לברכה ובמקום אדם שהתעניין יותר בבחורות הם קיבלו פריק כדורסל, סטיב באלמר, מנכ"ל מייקרוסופט לשעבר.

אבל, זה לא עזר. תמיד היה כוכב תורן שנפצע בפלייאוף והם לא עברו יותר מסיבוב. אז, באטלר עבר לשיטה העדכנית של ניהול קבוצה בליגה. תקנה את הכוכבים הכי טובים. זה הביא לו את קוואי לאונרד ופול ג'ורג' בעיקר… וגם זה לא הספיק. את העונה הקודמת הם סיימו אחרי שהובילו 1-3 על דנבר והפסידו 4-3… המאמן דוק ריברס פוטר והביאו את טיירון לו.

נתמקד בעונה הזו. בצד תמוה (מבחינתי לפחות), אחרי שהקליפרס וויתרו על מונטרז הראל הם החליטו לוותר במהלך העונה גם על לו וויליאמס. שניהם היו שחקנים שנתנו עונות טובות בקבוצה תוך, ששניהם! מתמודדים לתואר השחקן השישי בכל עונה. ווילאמס אף זוכה בו פעמיים!

אבל היו גם הצלחות. ניקולה באטום חווה רנסנס ואחרי עונות רעות מאוד בשארלוט, חזר למספרים קרובים לרגילים שלו, עם המון אחריות והשתלבות במשחק של הקבוצה. הוא סיפק את זה עם 40% מהשלוש, לדעתי, בעיקר בגלל בחירת זריקות נכונה. הוא גם קטף 5 ריבאונדים ומסר מעל 2 אסיסטים (לשחקן שלא מוביל כדור), בדיוק מה שמצפים משחקן משלים בגיל שלו. רג'י ג'קסון נתן פלייאוף לפנים, הציג המון אחריות ופשוט היה הבן אדם הנכון במקום הנכון. פול ג'ורג' השתפר ככל שהעונה התקדמה וקוואי היה שם בענק! הוא נתן פלייאוף משובח משני צדי המגרש והזכיר למה באטלר הימר עליו.

לא ציפיתם שזה ייגמר טוב נכון? אז אל דאגה. הקליפרס שלפו את אלילת חוסר המזל שלהם… קוואי נפצע. מול יוטה, מובילת הליגה הסדירה, בלי הכוכב שלהם ועם ההיסטוריה והאופי של הקבוצה זה נראה גמור. במשחק השישי, כאשר יוטה מובילה ב-25 נקודות, אנחנו חוזרים לפסקה הראשונה. טיירון לו זורק למערכה את טרנס מאן. רוקי מהבחירה ה-48, שלא עשה הרבה העונה. הוא משיב לו בשיא קריירה של 39! נקודות ומנצח יחד עם ג'ורג' וג'קסון את המשחק. הקליפרס מגיעים לראשונה לגמר המערב ושם כבר מפסידים לפיניקס.

קיץ:

הקליפרס מחליטים לתת צ'אנס נוסף לסגל הקיים עם חיזוק (?) של אריק בלדסו ששב הביתה. לכאורה צעד מתבקש עם הסגל הקיים שמורכב משני כוכבים וערימה של שחקנים שעברו יותר ממה שיעברו ולא ממש ניתן לקבל תמורה עבורם.

השאלה הגדולה – מה המצב הרפואי של קוואי? מתי הוא יחזור ובאיזה מצב?

אז מה מצפה לנו?

תחזית אופטימית – הפציעה של קוואי תאפשר לשאר השחקנים לרוץ יחד. יש להם מספיק עומק בשביל להיכנס לפלייאוף (משהו בסגנון מה שראינו מהלייקרס שנה שעברה). ג'ורג' ימשיך את מה שהתחיל בסוף העונה שעברה וייזכר איך זה להוביל קבוצה על הגב שלו. לוק קנארד יחזור לתקופת דטרויט ויהפוך לספק נקודות יציב וקטלני, יתמודד על תואר השחקן השישי וייתן להם את הכוכב השלישי בקבוצה, שנחוץ להם בשביל ללכת עד הסוף (ולשכוח מלו וויליאמס). וטרנס מאן יהיה שם במשחק האחרון על האליפות עם שיא אישי חדש בפלייאוף.

תחזית פסימית – קוואי לא חוזר. מתחיל רחש על המחויבות שלו לקבוצה. ג'ורג' חוזר למצב של צל, אף אחד לא לוקח את ההזדמנות בידיים ומתברר שיש כאן רק אוסף של שחקנים משלימים בלי יכולת להוביל. אה, סליחה, בעצם ג'קסון יודע להוביל קבוצה. אז הוא מוביל את הקבוצה, כמו בתקופת דטרויט, הרחק הרחק מהפלייאוף… טרנס מאן חוזר להיות טרנס מאן, שחקן סוף ספסל.

תחזית ריאלית – השתדלתי שכל התרחישים יהיו ראליים. כמו שרמזתי בכותרת, יש פה בעיקר סימן שאלה ענק בנוגע לקוואי, מצבו הרפואי ואיך ומתי הוא יחזור. שנה שעברה הוא היה מעולה בפלייאוף ואיתו נראה שהם היו נאבקים מול מילווקי על האליפות. ג'ורג' צריך לספק לפחות את מה שנתן בעונה שעברה. איבקה, ג'קסון, באטום, קנארד, בלדסו, זובאק, מרקוס מוריס, זו חבורה של שחקנים ש-2-3 מהם יכולים להצטרף לפול ג'ורג' בשביל לאסוף ניצחונות. טיירון לו, נראה מאמן סביר, יש פוטנציאל לחיבור קבוצה שתסחוב את העונה ותסיים במקומות 4-6 ואז צריך כבר את קוואי. בלעדיו, יהיה להם קשה לעבור סיבוב. טוב, בהנחה שטרנס מאן לא לובש שוב את החליפה של סופרמן.